גזר דין בתיק ת"פ 16308-03-11

1.         בהכרעת-דין שניתנה ביום 26.9.11, על-יסוד הודאת הנאשמים, הורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם באישומים הראשון עד הרביעי כדלהלן: בשלוש עבירות של ייצור נשק - לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין התשל"ז-1977(להלן - החוק); בעבירת הצתה לפי סעיף 448 סיפא לחוק; ובשתי עבירות של ניסיון הצתה - לפי סעיף 448 סיפא בשילוב עם סעיף 25 לחוק. באישום החמישי, המיוחס לנאשם 1 בלבד, הורשע הנאשם בחמש עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (ב) לחוק.

            הודאתם של הנאשמים ניתנה בגדרו של הסדר טיעון, לפיו הוגש נגדם כתב-אישום מתוקן, שבו תוקנו עובדות כתב-האישום המקורי, ושונו מקצת מהוראות החיקוק, ובכלל זה נמחקו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - לפי סעיף 332 (3) לחוק, שיוחסו להם. הסדר הטיעון לא חל על העונש.

            בהכרעת-דין משלימה בעניינו של נאשם 1, שניתנה ביום 13.2.12, הורשע נאשם 1 בעבירה של ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 274(1) ו-(2) ו-(3), בשילוב עם סעיף 25 לחוק, שבעניינה הוגש נגדו כתב-אישום בת"פ 4781-10-10 בבית-משפט השלום בירושלים. 

2.         להלן עובדות כתב-האישום העומדות ביסוד הודאת הנאשמים והרשעתם.

            במספר מועדים, בשלהי שנת 2010 ובתחילת שנת 2011, קשרו הנאשמים קשר ליידות יחדיו בקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון, ולעבר בתי המתיישבים בשכונת סילואן ובראס אל עמוד. לצורך הקשר ולשם קידומו, הצטיידו הנאשמים בבקבוקי זכוכית ריקים, בנזין ופתיליות, והכינו את בקבוקי התבערה. הם יידו את בקבוקי התבערה באירועים המפורטים להלן, עד למעצרם ביום 8.2.11.

            באישום הראשוןהורשעו הנאשמים בעבירת ייצור נשק - לפי סעיף 144(ב2) לחוק. ביום 8.2.11, בשעות הערב, קשרו הנאשמים קשר להשליך בקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון. על-פי הקשר, תכננו הנאשמים להשליך בקבוקי תבערה לעבר אתר החפירות הלאומי בעיר דוד, בכדי למשוך את כוחות הביטחון למקום ואז ליידות לעברם בקבוקי תבערה. לצורך הקשר ולשם קידומו, מילאו הנאשמים שני בקבוקי בבנזין, הצטיידו ב-12 בקבוקי זכוכית ריקים, ונסעו לבית משפחת שיוחי בסילוואן, שם מילאו את הבקבוקים בבנזין והכניסו לתוכם פיסות בד. בשלב זה פרצו כוחות המשטרה לבית, והנאשמים נעצרו במקום.

            באישום השני הורשעו הנאשמים בעבירת ניסיון הצתה - לפי סעיף 448 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק. במועד שאינו ידוע, בסוף חודש ינואר 2011, בסמוך לשעה 23:00, קשרו הנאשמים ואדם אחר קשר ליידות בקבוקי תבערה לעבר מתחם בתי המתיישבים היהודים בראס אל-עמוד (להלן - הבתים). הנאשמים והאחר מילאו בנזין בבקבוק ונסעו מסילוואן לראס אל-עמוד, שם הכינו תשעה בקבוקי תבערה, באמצעות בקבוקי זכוכית שאספו במקום. הם עטו חולצות על פניהם, ויידו לעבר הבתים את בקבוקי התבערה, אשר התנפצו על גדר המתחם.

            באישום השלישי הורשעו הנאשמים בעבירת ייצור נשק - לפי סעיף 144(ב2) לחוק, ובעבירת ניסיון הצתה - לפי סעיף 448 בצירוף סעיף 25 לחוק. במועד שאינו ידוע, במהלך חודש ינואר 2011, לפני האירוע המתואר באישום השני, קשרו הנאשמים קשר ליידות בקבוקי תבערה על כלי רכב נוסעים של כוחות הביטחון בשכונת סילוואן. לתכלית האמורה הצטיידו הנאשמים בבנזין, בבקובים ריקים ובפתיליות, והכינו בקבוקי תבערה. באותו הערב, הגיעו לצומת "אלעין" בסילוואן, כיסו את פניהם במסכות והמתינו לכלי רכב. לאחר מספר דקות הגיע למקום ג'יפ של משמר הגבול, והנאשמים יידו לעברו - במהלך נסיעתו - שלושה בקבוקי תבערה. הבקבוקים התלקחו על הכביש בסמוך לרכב.

            באישום הרביעי הורשעו הנאשמים בעבירת ייצור נשק - לפי סעיף 144(ב2) לחוק, ובעבירת הצתה - לפי סעיף 448 לחוק. במועד לא ידוע בתחילת חודש ינואר 2011, לפני האירוע המתואר באישום השני, קשרו הנאשמים קשר ליידות בקבוקי תבערה על כלי רכב של כוחות הביטחון בכפר סילוואן. הם הצטיידו בבקבוקים ריקים ובבנזין והכינו בקבוקי תבערה. באותו מועד, בסמוך לשעה 21:00, ניגשו הנאשמים לצומת "אלעין", כיסו את ראשיהם והמתינו לכלי רכב. כאשר הגיע למקום ג'יפ של משמר הגבול, יידו הנאשמים לעברו שלושה בקבוקי תבערה. בקבוק תבערה אחד פגע בג'יפ, והוא התלקח.

באישום החמישי, המיוחס לנאשם 1 בלבד, הורשע נאשם 1 בחמש עבירות של הפרת הוראה חוקית - לפי סעיף 287(ב) לחוק, בכך שבחמש הזדמנויות, לרבות באירועים הנדונים באישומים הראשון עד הרביעי, הפר הנאשם את תנאי שחרורו בערובה שנקבעו בהחלטה שניתנה במ"ת 47715-10-10 בבית-משפט השלום בירושלים, לפיהם היה עליו לשהות ב"מעצר בית" מלא בביתו של מר אשרף זלום בבית חנינה.

3.         כאמור, בהכרעת-דין משלימה בעניינו של נאשם 1, הורשע הלה בעבירה של ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 274(1) ו-(2) ו-(3), בשילוב עם סעיף 25 לחוק. ביום 18.10.10 שהה נאשם 1 יחד עם עשרות אחרים סמוך לציר הנסיעה מכיוון גיא בן הנום לשכונת סילוואן, והמתינו לבואם של רכבי כוחות הביטחון, כדי לפגוע בהם באמצעות אבנים. אותה עת הגיעו למקום מספר רכבי משטרה כדי לפזר את ההתקהלות שנוצרה במקום, ונאשם 1, יחד עם אחרים, יידו אבנים לעבר כלי הרכב.

4.         נאשם 1 הנו יליד 17.12.92. הוא סיים שמונה שנות לימוד, ולאחר מכן עזב את בית-הספר והחל לעבוד לפרנסת משפחתו. במהלך השנים עבד בחניון מכוניות שבבעלות קרובי משפחתו ובמתקן לרחיצת כלי רכב. עובר למעצרו עבד בחפירות ארכיאולוגיות בעיר העתיקה. בתסקיר שירות המבחן מיום 11.12.11 צוין, כי התסקיר מבוסס על אבחון שנערך לנאשם 1 במקום מעצרו בבית-הסוהר "גלבוע" בסיוע מתורגמן לשפה הערבית. בשיחתו עם קצינת המבחן הכחיש נאשם 1 את מרבית עובדות כתב-האישום, ולדבריו הודאתו הושגה לאחר שהופעלו עליו לחצים. בהקשר זה טען, בין-השאר, כי דברים שהשמיע לשותפו לתא המעצר, שהיו, לדבריו, בגדר התרברבות ילדותית, הוצאו מהקשרם ושימשו נגדו כראיה שלא בצדק. קצינת המבחן התרשמה, כי נאשם 1 מתקשה לגלות אמפתיה באשר לפגיעה בקורבנותיו, ונוטה למזער את הבעייתיות העולה ממעשיו החמורים. עוד ציינה קצינת המבחן, כי מדברי נאשם 1 עולה, שהוא רואה עצמו כחלק ממיעוט פגוע על-רקע המצב המתוח בין יהודים לבין ערבים בשכונת מגוריו, אשר הסלים במהלך האירועים הנדונים. הערכת שירות המבחן הייתה, כי מדובר בצעיר המתקשה לכבד גבולות ומסגרות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעזיבתו המוקדמת את המסגרת הלימודית, בקשיים בקבלת הסמכות ההורית, ובהפרת צווי בית-המשפט, זאת כאשר העבירות בוצעו תוך הפרת תנאי "מעצר בית" בתיק אחר. כן ציין שירות המבחן, כי העבירות בוצעו על-רקע נטייה לאימפולסיביות, תוך יכולת מועטה לוויסות דחפים, וכי נאשם 1 מתקשה ליטול אחריות למעשיו ולהכיר בחומרת פוטנציאל ההרס והפגיעה שבהם. שירות המבחן לא התרשם מקיומה של מוטיבציה לשינוי ההתנהגות הבעייתית, ולאחר שבחן את גורמי השיקום אל מול גורמי הסיכון לחזרה על התנהגות בעייתית, העריך כי יש כיום לבחון את האופציה הענישתית כגורם מרתיע ומציב גבולות.

            בדיון שהתקיים ביום 14.12.11, טען ב"כ נאשם 1 כי מרשו הודה באוזני קצינת המבחן בכל העבירות שבהן הורשע והביע חרטה על ביצוען. לאור האמור בתסקיר, בדבר הכחשת נאשם 1 את מרבית העובדות שהורשע בהן, ובעניין טענתו כי הודה בעקבות לחצים, טען הסנגור כי נפלה טעות בתרגום דבריו של נאשם 1 בעת שיחתו עם קצינת המבחן, וביקש להזמין תסקיר משלים, שיוכן על-ידי קצין מבחן דובר ערבית. בהודעה של קצינת המבחן המחוזית מיום 20.12.11, ציינה קצינת המבחן כי השיחה עם נאשם 1 נערכה באמצעות מתורגמן מטעם חברת "פרוטוקול", אשר זכתה במכרז מטעם שירות המבחן למתן שירותי תרגום, וכי מדובר במתורגמן ששירות המבחן מסתייע בו רבות, ולא מתעורר ספק באשר למהימנות התרגום. כן ציינה קצינת המבחן המחוזית, כי שיחתה של קצינת המבחן עם נאשם 1 הייתה ממושכת, וניתנה לנאשם 1 האפשרות להביע בהרחבה את עמדותיו ותחושותיו בהתיחס למעשים שביצע. עוד העירה, כי מהתסקיר המפורט, הכולל פרטים רבים אודות נאשם 1 ותפקודו במהלך השנים, ניתן ללמוד שהלה לא התקשה בהבנת השאלות שהוצגו בפניו באמצעות המתורגמן. על-כן הודיעה קצינת המבחן המחוזית, כי אינה רואה מקום לקיים שיחה נוספת עם הנאשם. בעקבות קבלת הודעתה האמורה של קצינת המבחן המחוזית, ביקש הסנגור כי יוכן תסקיר חדש באמצעות קצין מבחן דובר השפה הערבית. בהחלטתי מיום 27.12.11 דחיתי את הבקשה האמורה בצייני, כי אין בסיס לחייב את שירות המבחן להכין תסקיר על-ידי קצין מבחן דובר ערבית וניתן להעזר במתורגמן, כפי שהדבר נעשה גם בהליכים משפטיים.

5.         נאשם 2 הנו רווק יליד 1986, תושב סילוואן. הוא סיים 12 שנות לימוד וקיבל תעודת בגרות. לאחר סיום לימודיו התיכוניים נסע למצרים, ובין השנים 2009-2004 למד לתואר ראשון באוניברסיטה. לדבריו, בשנת 2008, במהלך לימודיו, נקלע למשבר נפשי ואושפז בבית-חולים פסיכיאטרי. המשבר נבע, בין-השאר, על-רקע חווית אובדן של אח בכור, ובעקבות פרידתו מאחותו התאומה לאחר נישואיה, ופרידה נוספת שנסיבותיה תוארו בתסקיר. עובר למעצרו התגורר בבית הוריו, ועבד בתחום שיפור תשתיות ברמלה. לחובתו של נאשם 2 עבירה קודמת של החזקת סכין, אשר נעברה בשנת 2004, ובעטייה נידון בשנת 2006 לשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. בשיחתו עם קצינת המבחן נטל נאשם 2 אחריות חלקית על מעשיו. לדבריו, באותה תקופה התקשה למצוא עבודה המתאימה ליכולתיו, וחש מתח ותסכול. על-רקע האמור, יצר קשר עם חברים צעירים ממנו ונגרר לפעילות העבריינית המתוארת בכתב-האישום. בשיחה עם קצינת המבחן נטל נאשם 2 אחריות לביצוע המעשים הנדונים באישום הראשון והשני, וטען כי לא הפעיל שיקול דעת ראוי ופעל באופן שאינו מתאים לו. בהתייחסו לאירוע הנדון באישום השלישי, תיאר נאשם 2 קשיים לווסת את דחפיו, ותחושות של חשש מפני כוחות הצבא. יחד עם זאת התרשמה קצינת המבחן מאמפתיה נמוכה מצדו של נאשם 2 לסיכון שבו העמיד את החיילים ואת המתיישבים היהודים. באשר לאירועים הנדונים באישום הרביעי ציין הנאשם באוזני קצינת המבחן, כי נגרר על-ידי חבריו, ופעל כ"רובוט", כלשונו, וללא שיקול-דעת, על אף הידיעה כי החיילים עלולים להיפגע. הוא הכחיש כי פעל מתוך מניע אידיאולוגי. שירות המבחן התרשם, כי נאשם 2 ביצע את העבירות על-רקע מצוקותיו הרגשיות, והצורך להעלות את הדימוי העצמי שלו בעיני סביבתו. עוד ציין שירות המבחן, כי כיום מודע נאשם 2 לחומרת מעשיו ולסיכון שבו העמיד את האחרים. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של נאשם 2 והמליץ להטיל עליו מאסר לא ממושך, אשר יחדד עבורו את הגבולות בין מותר לאסור.

6.         ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ובפרט נוכח ריבוי המעשים של הכנת בקבוקי תבערה ומעשי ההצתה ונסיון ההצתה, מתוך כוונה לפגוע בחיי אדם - הן ביידוי האבנים לעבר כלי רכב והן בהשלכתם לעבר בתי מגורים; והכל מתוך מניע אידיאולוגי. בעניינו של נאשם 1 הוסיף והדגיש ב"כ המאשימה את ביצוען של העבירות בתקופה שבה שוחרר הנאשם בערובה והיה אמור להמצא ב"מעצר בית". הוא עתר להטלת מאסר ממושך, מאסר על-תנאי מרתיע וקנס.

7.         ב"כ נאשם 1 ביקש מבית-המשפט להתעלם מתסקיר שירות המבחן, אשר לטענתו לא משקף את הדברים שהשמיע נאשם 1 באוזני קצינת המבחן, שכן לטענת הנאשם הוא הודה בפני שירות המבחן בכל עובדות כתב-האישום המתוקן והביע חרטה מלאה על מעשיו. ב"כ נאשם 1 לא הקל ראש בחומרת המעשים, אך ביקש שלא למצות את הדין עם מרשו, זאת לנוכח נסיבותיו האישיות, הודאתו בעובדות כתב-האישום המתוקן שחסכה זמן שיפוטי, והעובדה שמדובר בצעיר שהיה כבן תשע-עשרה בעת ביצוע העבירות. כן ביקש להתחשב בעובדה שחרף חומרת המעשים, למרבה המזל איש לא נפגע מהשלכת בקבוקי התבערה.

            במסגרת הצהרתו האחרונה לעניין עונש, הביע נאשם 1 צער על מעשיו. הוא ציין, כי ברצונו לשוב במהרה לביתו, לפתוח דף חדש, לעבוד ולהתחתן.

8.         ב"כ נאשם 2 הפנה בטיעוניו לעונש לנסיבותיו האישיות של נאשם 2 שתוארו בתסקיר. הוא הדגיש, כי נאשם 2 נטל אחריות מלאה למעשיו, הפנים את הפסול שבהם, וטען כי המעשים לא בוצעו מתוך מניע אידיאולוגי, אלא על-רקע של מצוקה נפשית ורצון להצטרף לאחרים בתקופה שבה רחשה בשכונת סילוואן אווירה תוססת. אף הוא הדגיש, כי לא הייתה במקרה דנן פגיעה ברכוש או בנפש, והסיכון הנשקף מהמעשים היה ברף הנמוך. לנוכח עקרון הענישה האינדיבידואלית, ביקש הסנגור ליתן משקל ממשי לנסיבותיו האישיות של נאשם 2, להודאתו ולחרטה שהביע על מעשיו, ועל-כן עתר לעונש מאסר שיחפוף את תקופת המעצר.

            בדבריו האחרונים לעניין העונש, שב והביע נאשם 2 חרטה על מעשיו, וציין כי למרות היותו איש משכיל אשר סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטה, נגרר אחר צעירים לביצוע המעשים הנודנים, על-רקע מצוקותיו האישיות.